עדי בן שלום

שי רגב שלי

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה. הלב שלי מרוסק לחתיכות.

כשעברתי לתל אביב איחלתי לי לאסוף חברות חדשות. חברות שמתאימות לעדי של היום. ואז את הגעת. כאילו במשלוח ספיישל. העולם הפנימי שלנו דיי זהה, אני חושבת שזאת אחת הסיבות שהתחברנו מיידית. ישר מחרטטות פילוסופיה אחת לשניה עם אזכורים מגניבים מהספר של חיים שפירא ושיחה קולחת על ספרות ואומנות. אני כל כך אוהבת להיות חברה שלך. אני מרגישה אוטומטית כיאלו אני פשוט יכולה רגע להגיד ולהתנהג איך שמרגיש לי באמת. כמו בית. הגירסא האותנטית והנקייה שלי שיוצאת בפורומים ספציפיים. ואני נתתי לך את המרחב הזה גם. בגלל זה הכל פשוט עבד. בין עקיצה מצחיקה להערה שנונה את כבשת את ליבי. מוח חד שכמוך. נתת לי פייט בכל הפלצפת.

תמיד אמרנו שיש סוגי חברות. יש חברות יותר לפאן, יש חברות לשיחות עומק, יש חברות ללכת לאכול אותה ביחד איפשהו עד הבוקר ויש חברות ללכת איתן להצגות וטיול בטבע. את הענקת לי חברות מכל צורותיה. הפרטנרית המושלמת. השותפה האידיאלית. את הענקת לי תחושה טובה בלב שיש לי את שי. הרגשתי שאת אוהבת אותי ושאכפת לך ממני באמת. זה לא משהו שקורה לי בתדירות גבוהה. הרגשתי שאת רואה אותי ותמיד דחפת אותי להיות הגירסא הכי טובה של עצמי. את פחדת יותר ממני על הפוטנציאל הלא ממומש שלי. את ידעת מה אני חושבת ומרגישה רק מלהעיף מבט בעיניים שלי. את החברה שקיוותי להעביר איתה את חיי אחת לצד השנייה. להתבגר ולהזדקן ביחד. לחגוג לצחוק לפטפט לחקור להסתקרן לאהוב ולתמוך אחת בשניה. תמיד. כי ככה היינו. היינו עוגן יציב אחת עבור השניה בלי שטויות. מה שצריך עושים. מתי שצריך שם. גב בלתי מעורער. אני גאה במי שהיית. באדם שהיית. בעולם הפנימי המדהים שאספת לך. שזכיתי להכיר ולחוות ביחד איתך. את זרחת. את הסתובבת בעולם בתחושה של אני ברת מזל. ידעת להכיר תודה על כל מה שיש לך. ולא רק לדקלם את זה. באמת הרגשת את הפרפרים האלו בלב. ולהזכיר לי תמיד לעשות את אותו הדבר. לא במודע את הארת את העולם שלי, שהוא עם הנטייה הברורה למרמור המלנכולי שמצחיק אותך אצלי, את הגעת כמו תמיד עם עצה, תמיכה, שיחה קולעת שהאירה אותי כמו שמש. מדוייקת שכמוך. מאוזנת ויפה שכמוך. חכמה שלי. את תמשיכי לזרוח בליבי תמיד. מי שאת בלב שלי לעד. אני אזכור אותך מחייכת ושמחה. מאושרת בחלקך. חזקה. חדורת מטרה להתקדם. צעדת כמו אמיצה בעולם הלא פשוט הזה. ואני שבורת לב על כך שלא תצעדי את חייך לצידי. המשקפיים שבחרת לשים ולראות דרכם את העולם אצלי. תמיד יהיו אצלי. ואני אזכה אם אצליח לשים אותן מידי פעם בעצמי. את מעוררת השראה ומרשימה ברמות קשות. בכל מקום ראו את זה. את מהאלה שאיפה שלא ישימו אותם - יסתדרו ציק צ'ק וגם ינהלו את העניינים בסוף. כוכבת. את החברה הכי נפלאה שיכלתי לאחל לי. ואני מודה עלייך. וכואב לי הלב.

אני מתנחמת בכך שאת חווית את האהבה האדירה שרק איחלנו אחת לשנייה לחוות. כי ידענו כמה אנחנו מצויינות וכמה מגיע לנו. ואני כל כך שמחה על כך שניר נכנס לחייך והאיר אותך באהבה שהיית ראויה לה. ואת הארת אותו באהבתך. ואני יודעת איך נראת אהבתך ככה שהוא היה בר מזל. שניכם הייתם. היה לי כל כך טוב לראות אותך ככה מאושרת. להתרגש ביחד איתך לכל התוכניות הנפלאות שחיכו לך ולכם. את תמיד התרגשת עבורי. כל פעם ששאלתי איך לכם היית אומרת שמושלם ושאין לך מה להגיד חוץ ממושלם. וזה מוזר כי תמיד יש לך מה להגיד. היה לנו מוזר כבר מכמה מושלם. צחקנו על איפה הקאצ'. אולי זה היה הקאצ'? אני לא מבינה מה קורה בכלל. איך לעזאזל זה משהו שקורה? והלב שלי שבור. את חווית את המושלם הזה ועל כך אני מוכירה תודה. יצור קסום שלי. אני כבר שבוע לא מפסיקה לבכות. ואת הבכיינית מביננו. את אמורה עכשיו לצחוק עליי הצטרפתי למועדון הבכייניות עם הסלוגן של הקעקוע שלך - its my party and i cry if i want to.

אני לא מעזה עדיין להיכנס לשיחות האחרונות שלנו, אני רק זוכרת את התחושה שלי מהן. הרגשתי אהובה. גרמת לי להרגיש אהובה ושאת מחכה לי בזרועות פתוחות ושאנחנו הולכות להעביר את החורף הזה ביחד כמו גדולות כי השמש בכלל אצלנו. זה לא פייר. אני לא רוצה להמשיך בלעדייך. אני צריכה אותך. הסתובבת בעולם הזה כמו אור ענק. פייה יפה שאני מקווה שאיפה שלא תהיי, תמשיכי לפזר אבקת פיות ולהאיר, עם החצי חיוך הממזרי והצחוק היפה. נוטפת כריזמה. מפוצצת סטייל. קורעת רחבות. אני אוהבת אותך. ולא מאמינה שאני חוזרת למציאות ששי לא חלק ממנה. כעת את רק חלק ממני. ומכל מי שמאוהב לך בצורה. אני אוהבת אותך שי. אהבה אדירה. ואני אנציח אותך. והכל הולך להיות פחות טוב עכשיו. מיוחדת שכמוך 💔