שי,
ביום שהביאו אותי הביתה מבית היולדות... דודה אפי קיבלה תשובה חיובית בבדיקת הריון... וזהו, שם הכל התחיל... גדלנו יחד, התבגרנו יחד, עברנו לת"א, העברנו ימים ולילות יחד, ישיבות אצלכם בבית, אין על הישיבות אצלכם בבית. שי שלי את החברה הכי טובה שלי, הגורו שלי בעניני אופנה וסטייל ובשבוע האחרון בו חיכינו שתבואי ותצחקי על כולנו שדאגנו, הסתבר לי שאת הגורו של כל כך הרבה אנשים.
אף אחד לא יכול להבין את הקשר בינינו.
היית הרבה יותר מבת דודה שלי, היית החברה הכי טובה שלי ואשת הסוד שלי. יש דברים שרק את יודעת ולנצח רק את תדעי. אני לא יודע למי אספר עכשיו.
היינו נפשות תאומות, היה מספיק מבט חטוף בינינו בשביל שנבין את הבדיחה שלנו וכמה היינו צוחקים... כמה צחקנו יחד שי. תמיד אמרנו כמה אנחנו מושלמים, שאין כמונו, שאנחנו הכי טובים ושאין כמו המשפחה היפה שלנו. כמה היית גאה במשפחה שלנו.
אתמול היינו אצלכם כל המשפחה בארוחת שישי. הסתכלנו כל רגע לגדר הכניסה לראות אם את מגיעה, כי זה הרי לא הגיוני שיש ארוחת שישי ואת לא תגיעי.
ואז הגעת
אבל היית נראית ממש משונה. לבשת מדים והיו לך דרגות על הכתף וגרמת לכולנו לצרוח. לא ככה ציפיתי שתגיעי, אבל זה היה ברור שלא תוכלי לסבול את זה שיש ארוחת שישי בלעדיך. את חייבת להיות במרכז העניינים, וגם היום, היית במרכז העניינים.
אז איך זה שאת לא פה?
כל מפגש משפחתי היית הבת דודה המלכדת של כולנו, היית כותבת ההמנונים בטנטורה, היית מלכת הרחבה בימי הולדת של אבא, היית מאושרת, היית אור, אור שהפיץ על כולנו. ועכשיו, האור שלנו כבה.
שי ....רוצה להגיד לך תודה... כל הבני דודים.. מרוסקים....תודה שזכיתי וזכינו בך, תודה שהיית חלק מהחיים שלנו על כל רגע שלנו ביחד, על כל מה שהיית עבור כולנו ועל מה שלנצח תהיי.
תמשיכי לרקוד לשמוח ולהאיר שם למעלה, ואנחנו, כאן למטה, מבטיחים שלנצח נרקוד לזכרך.
