300 ימים אחרי

היי שייקי,

כשהיית קטנה ולא מצאת משהו, אמרתי לך שהוא הלך לאיבוד והיית שואלת אותי ,

אמא, איפה זה איבוד?

כבר 300 ימים שאני מנסה להבין איפה זה איבוד

ואיך זה שאיבדתי אותך.

אמא לא אמורה לאבד ילדה

אמא לא אמורה לשכוח איך נשמע הצחוק של הבת שלה.

אבל כבר 300 ימים שהריח שלך הולך ונמוג עד שאני כבר כמעט לא זוכרת אותו , אז קניתי את קרם הגוף שלך, את הבושם שלך את כל תכשירי הטיפוח שלך כדי להמשיך ולהריח אותך, להריח כמוך.

כבר 300 ימים שהקול שלך הלך ונדם עד שאני לא מצליחה לעצום עינים ולזכור אותו, אז אני שומעת הקלטות , רואה סרטונים ושומעת שוב ושוב ושוב .

כבר 300 ימים שאני אומרת את המילים ״איבדתי את הבת שלי״ אבל אם איבדתי אותך אני אמורה לחפש ולמצוא, ככה זה במשחק המחבואים, לא?

איבדתי את הבת שלי - משפט שלא מצליח לגעת בקצה קצהו של מה שבאמת קרה.

אני לא איבדתי אותך

ואת לא הלכת לאיבוד

את הלכת לרקוד

ואני הלכתי לישון

ואת נרצחת.

300 ימים ואני עדיין מנסה להבין.

עדיין לא מצליחה.

300 ימים

ו 300 מליון דמעות שלא מפסיקות לרדת .